הייתי חבר בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת
מאת: נסים גבאי
אנסה לתת לכם סקירה מחוויית השתתפותי כחבר מסביב לשולחן האליפטי בוועדת הכלכלה של הכנסת שדנה היום בבטיחותם של רוכבי האופניים בישראל, בעיקר (איך לא) אחרי מותו של שניאור חשין בנו של שופט ביהמ"ש העליון בדימוס.
נציגים: מהממשלה, מהמשטרה, ממשרד החינוך, מהרשות לבטיחות בדרכים, ארגון רוכבי האופניים, ועוד כמה מומחים בתחום. יו"ר הוועדה – אופיר אקוניס מהליכוד.
אנקדוטה קטנה, כחלק בלתי נפרד ממה שקרה בהמשך בדיון בוועדה: כמה שעות קודם לכן, היתה לי פגישה עם ראשי משרד החינוך בתחום הבטיחות בדרכים. בין לבין סיפרתי שאני בדרך לוועדת הכלכלה...
"איך זה?", שאלה מנהלת הישיבה, "אותך הזמינו ואותנו משרד החינוך, לא?!".
מיד טלפונים לפה ושם, ובשורה התחתונה... נציג משרד החינוך הוזעק ברגע האחרון להיות שותף גם הוא בישיבת וועדת הכלכלה של הכנסת שעמדה לדון כאמור בבטיחותם של רוכבי האופניים בישראל.
אם לא די בקוריוז הזה (פרי "עמלי"...) הנה עוד נושא מהותי שרוכבי מדינת ישראל יוכלו לרשום על שמי (סתםםםם, קצת הומור טרם המהות המייאשת שתוסבר בהמשך). המדובר בחוק המחייב לחבוש קסדות מגן בעת הרכיבה על אופניים.
נכון שנדמה לכם שבוטלה החובה לחבוש קסדת מגן בעת הרכיבה על האופניים?
אז זהו, שלא.
מעשה שהיה כך היה: בעת הדיון הוזכר נושא קסדות המגן, ויו"ר הישיבה ח"כ אקוניס הזכיר שיש חובה כזו ע"פ החלטת הכנסת. נכנסתי בקריאת ביניים, וטענתי שהציבור (כמוני) חושב שהעניין על חבישת הקסדה – בוטל.
"מה פתאום בוטל?", התפלא היו"ר, "זה שח"כ יחימוביץ ביקשה לרכך את החוק לגבי מבוגרים אינו מבטל את ההחלטה שהחוק ייושם".
כאן החלה התנצחות קלה עם נציג הממשלה, והתברר שכמעט 4 שנים אחרי חקיקת החוק הזה, לא מצאה הממשלה ושר התחבורה זמן להתקין את התקנה בנדון – וכך יצא שהמשטרה לא יכלה לאכוף אותו".
היו"ר אקוניס הוציא מיד הנחייה לממשלה שתוך חודש תביא לפניו את התקנה בנדון: "אני אעמוד בתוקף שהחוק ייושם במלואו במהרה", הודיע נחרצות.
אחרי שהסדרתי גם את הנושא הזה... עברנו לדיון הענייני לשמו התכנסנו: בטיחותם של רוכבי האופניים.
במקום לתת דיווח עיתונאי מדוייק, אכתוב בקצרה:
המשטרה הבהירה מצידה שהיא מעדיפה בכלל לאסור רכיבה על אופניים במרבית הכבישים הבינעירוניים...
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשיתוף מע"צ טענו שהם משקיעים בפיתוח עתידי של מסלולים מיוחדים לאופניים...
ארגון רוכבי האופניים הציע להפוך את שול הדרך לרכיבה – עם תוספות של במפר (מגן קל) שיבדיל בין הרוכבים והרכבים בכביש...
וכולם יחד הבינו שכל חלומותיהם תלויים במשרד האוצר שנציגו הבהיר שכסף כנראה לא יהיה, או שרק מעט מאוד שלבטח לא יענה על הדרישה הכוללת.
עבדכם הנאמן שקיבל רשות הדיבור, מיסמר את כולם למציאות השזורה והכואבת בציבוריות הישראלית: "אין סיכוי לסלילת כבישים מיוחדים ו/או מסלולים ייחודיים לאופניים... לפחות לא בדורות הקרובים... המשטרה לעולם לא תאכוף את התקנות כנגד רוכבי האופניים, כי את האכיפה הרגילה לרכבים אינה מבצעת כיאות... חברי הכנסת ימשיכו להיות מוקצים לגנאי ע"י רוב הציבור, והוכחה נוספת רואים כאן היום... ואז ביקשתי מהם (ממש במילים אלה) להדק חגורות... ואז הסברתי שרק רכיבה על השול נגד כיוון הנסיעה הוא הפתרון האולטימטיבי לשמירת חייהם של הרוכבים בדרכים".
הרוב התנגד אוטומטית, ממש ללא כל טיעון והסבר. פשוט היה זה נגד קו המחשבה "הטבעי" שלהם.
רק ד"ר אחד קם לעזרתי והסביר שאכן גם בצה"ל היו ימים שצעדו בצידי הדרכים – ותמיד נגד כיוון תנועת הרכבים.
את ההסבר המלומד כבר הבאתי במאמרים רבים, וגם בכנסת הסברתי שלעולם לא אסמוך על נהגים הנוהגים מאחוריי, ואעדיף למנוע אסון כשפניי אל התנועה שעלולה ברגע מסויים לאיים עליי.
לקראת סיום: היו"ר שאל אם התרשמתי לטובה מהדיון ושמא אפיץ דברים טובים יותר על עבודת הכנסת? בו ברגע שללתי דבריו וסיכמתי מבחינתי: "שום דבר לא נקבע היום. תוכניות... תיכנונים... תשתיות גרנדיוזיות טובות אולי כדי לסכם דיון ארטילאי – אבל הקשר עם המציאות רופף לחלוטין... כל זה לא יעזור לרוכבים האומללים שעדיין נוסעים כחוק בימין צידי הדרך".
לסיכום: הממשלה אותה ממשלה. הכנסת אותה כנסת. המשטרה אותה משטרה. וכולם יחדיו יוצאים ידי חובה בכאילו איכפתיות על נושאים בוערים הקשורים בחיים ומוות – ואין מושיע אותנו תכל'ס בשטח.האופטימיות היחידה היא שעצם הגעתי לישיבה והשמעת דבריי, יפלו על אוזניים קשובות בעתיד.
לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://nissimgabbai.cafe.themarker.com/>
